שתל דנטלי הוא למעשה תחליף מלאכותי לשורש שן, אשר מוחדר בהליך כירורגי לעצם הלסת. כך, באמצעות שתלים דנטליים ניתן לשקם שיניים חסרות, בין אם מדובר בשן אחת ובין אם נדרש להשלים מספר שיניים, וזאת על ידי חיבור כתר / גשר או תותבת נתמכת. השתל הנפוץ ביותר הוא שתל דנטלי העשוי מסגסוגת טיטניום. לאחר החדרת השתל אל תוך עצם הלסת, מתרחש תהליך האיחוי בין השתל הדנטלי לתאי העצם שמאחסנים את השתל. תהליך זה אורך כ-3-6 חודשים. קיים גם סוג נוסף של שתלים דנטליים אשר עשויים מיסוד מתכתי זירקוניום. לשתל זה ישנם מספר יתרונות, כגון מראה אסתטי מרשים הודות לצבעו הלבן שדומה לצבעו הטבעי של שורש השן וכן כי מדובר בחומר ידידותי יותר לרקמות, ולכן שימוש בחומר זה מפחית סיכון להתפתחות תגובות אלרגיות. בסיום תקופת ההחלמה הראשונית וקליטת השתל, מחברים לשתל חלק המשמש בסיס לשן /שיניים. תהליך זה יתואר באופן מפורט יותר בהמשך.
השיטה הקונבנציונלית
תהליך סטנדרטי של השתלת שיניים מתבצע בשני שלבים: ביצוע ההשתלה בשלב הראשון וכעבור כ-3-6 חודשים, לאחר קליטת שתלים שהוחדרו, מתבצע שלב החשיפה. כלומר, בשלב הראשון מתבצע חיתוך של רקמת החניכיים והחדרת השתלים הדנטליים אל תוך עצם הלסת. את החלק העליון של השתל נסגר באמצעות בורג קטן שאוטם אותו.לאחר מכן מתרחשת תקופת ההחלמה, כ-3-6 חודשים בממוצע. תהליך קליטת השתל לעצם הלסת מכונה גם כתהליך האוסטאואינטגרציה.
לרוב, אורך תהליך זה כ-3 חודשים בלסת התחתונה וכ-6 חודשים בלסת העליונה. בסיום תקופת ההחלמה ניתן לעבור לשלב הבא – ביצוע חשיפת השתלים. בשלב זה, מסירים את רקמת החניכיים באזור השתל הדנטלי ומחברים אליו "כיפת ריפוי" – כיפה העשויה ממתכת שמכסה את השתל וזאת להשלמת תהליך ריפוי רקמות החניכיים סביב השתל הדנטלי.
כשבוע ימים לאחר מכן, ניתן יהיה לעבור ללקיחת המידות לביצוע כתרים. זוהי השיטה הקלאסית.
כיום ניתן לקצר את זמן ההמתנה בין שלב הניתוח לשלב השיקום – השתלת שיניים ביום אחד. עם זאת, יש לציין, כי עדיין ישנם מצבים בהם נמליץ להימנע מביצוע התהליך המקוצר ובמקום זאת לפעול בשיטה השמרנית.
גורמי סיכון
ביצוע שתלים דנטליים מהווה אחד ההליכים הכירורגיים הבטוחים ביותר מבחינת אחוזי ההצלחה. עם זאת, ישנם מקרים מסוימים בהם שתלים דנטליים לא מצליחים להיקלט. חלקם בשל סיבות לא ידועות וחלקם עקב גורמי סיכון שונים. מכל מקום, במידה ששתל דנטלי לא נקלט, ניתן לחזור על תהליך זה פעם נוספת.
להלן גורמי הסיכון השכיחים ביותר:
- סוכרת הינה מחלה נפוצה הפוגעת בתפקוד המטבולי. מחלה זו, גורמת, בין היתר, לפגיעה ניכרת בקצב תהליך ריפוי פצעים, הן ברקמות הרכות והן ברקמות הקשות. מערכת החיסון נחלשת כתוצאה ממחלה זו, מה שחושף את חולי הסוכרת לזיהומים במקרה של פציעות / פגיעות ברקמות.
- כעיקרון, אין מניעה לבצע השתלת שיניים לחולי סוכרת, אך זאת בתנאי שהמחלה מאוזנת. סוכרת שאינה מאוזנת עלולה לגרום לדחיית שתלים דנטליים.
- הריון. בהריון מומלץ לדחות כל טיפול שאינו הכרחי עד לטרימסטר השני לכל הפחות. כמו-כן, רצוי להימנע מנטילת תרופות למיניהן.
עישון מהווה אחד הגורמים העיקריים לאי-קליטת שתלים דנטליים וכן להתפתחות מחלות חניכיים. אין המלצה גורפת להימנע מביצוע שתלים דנטליים למטופלים שמעשנים. עם זאת, בהחלט יש לקחת בחשבון כי קיים סיכון גבוה לאי-קליטת שתלים, במיוחד בשלב הראשון שלאחר ביצוע השתלה ועוד יותר במקרים בהם יש צורך בניתוח להרמת סינוס. נציין, כי בעבר היו נוהגים להימנע מלבצע השתלת שיניים למטופלים שמעשנים. כיום, על מנת לבצע השתלת שיניים לאוכלוסייה זו, ממליצים להפסיק לעשן מספר ימים לפני ביצוע שתלים דנטליים ולא לחזור לעשן עד לסיום תהליך קליטת השתלים. עם זאת, במידה שמטופל לא מסוגל להימנע מעישון לחלוטין, מומלץ שיצריך כמות סיגריות מינימלית.
שימוש בביספוספונאטים אורליים (טיפול באוסטאופורוזיס). נטילת תרופה זו לאורך זמן משנה את תהליך בניית-ספיגת העצם של הלסתות. עם זאת, ידועים מקרים בודדים של התפתחות זיהומים כתוצאה משימוש ממושך בתרופה זו. אין מניעה לבצע השתלת שיניים לחולים הנוטלים תרופה זו באופן קבוע, אך יש צורך בערכה מקדימה לביצוע שתלים דנטליים.
לסיכום, נציין, כי כמו בכל ניתוח, גם בנוגע לביצוע שתלים דנטליים קיים סיכוי קטן לסיבוכים, וזאת למרות כל אמצעי הזהירות שננקטו. אנו עושים כל שביכולתנו על מנת להימנע מסיבוכים אפשריים ולצורך כך, בין היתר, אנו מבצעים CT להשגת מדידות המדויקות ביותר ולמניעת פגיעה עצבית או פגיעה בסינוס במהלך ביצוע שתלים דנטליים, תכנון ביצוע מוקדם על ידי מספר רופאים ולא רופא אחד, הקפדה על שימוש בסביבה סטרילית ובפרוטוקול אנטיביוטי לפני ואחרי הניתוח על מנת למנוע זיהום פוטנציאלי.
